אדריכל נוף


1 דקות קריאה

האדריכלים כחלק מהנוף

איך נראים האתגרים של אדריכלי הנוף כיום? מתוך פאנל בהשתתפות האדריכלים גדעון שריג, דפנה גרינשטיין, עליזה ברוידא, רות מעוז, ליאור לוינגר, ליטל סמוק וליאור וולף, לרגל הוצאת הספר "ארץ-גנים"


"ארץ-גנים" הוא הספר השלישי והאחרון בטרילוגיה של המעבדה לעיצוב עירוני בראשות פרופ' טלי חתוקה על הנוף הבנוי בישראל. קדמו לספר זה "שכונה-מדינה" שמתרכז בסביבות המגורים בישראל, ו-"עיר-תעשיה" שעוסק בסביבות עבודה והיחסים בין אזורי תעשיה לערים בישראל.

הספר מתמקד בתכנון השטחים הפתוחים בערי ישראל וממפה את הזיקה, המחקר והפרקטיקה של תכנון נוף בעיר. הוא גם מציג מחקר אמפירי של מערכת השטחים הפתוחים בשש ערים ברחבי הארץ ומציע כיוון מחשבה לפיתוח עתידי של המרחבים הפתוחים בעיר.

בראשית הדברים הציגה פרופ' טלי חתוקה את הספר ובפרט את מסקנות המחקר בקשר לתכנון ועיצוב השטחים הציבוריים הפתוחים. פרופ' חתוקה התייחסה לפרגמטיזם שניכר הן בפרוגרמה, הן בעיצוב, והן בניהול של המרחבים הפתוחים בעיר. "למעשה מדובר בהשטחה של רעיונות המודרניזם, שעיצבו את דיסציפלינת אדריכלות הנוף  בעשורים הראשונים לקום המדינה ברוח הקפיטליזם", אמרה, "כך למשל, השטחים הציבוריים עוברים למעשה קניוניזציה" – שיעבוד לשימושים מלאי אטרקציות, עודף גירויים המכוון לקהל יעד ממוקד: משפחות עם ילדים, הגנים ניכרים בעיצוב יתר, שחסר את התלת ממדיות, התנועתיות, הפלסטיות, ומאופיין בעיקר בשימוש במרבצי דשא והצללות

אדריכלית נוף

האם אדריכלי נוף צריכים להתנגד ?

האדריכלית עליזה ברוידא הודתה שהמצב אכן כן בשטח, אך ציינה שהדור הצעיר כיום מאופיין בתשומת לב קצרה וקשב מפוזר, "הוא רגיל למסכים", הסבירה, ולכן מתעוררת השאלה האם על אדריכלי הנוף להתנגד לכך או ההיפך – לענות לצורך בריבוי גירויים על ידי ריבוי שיקופם בשימושים ובנראות של הגנים והפארקים? אולי נכון לתת לדור הזה את הגירויים גם במרחב הציבורי? אולי צריך לתת לקהל מה שהם רוצים?"

המעורבות הגבוהה של הציבור בתכנון ובעיצוב

אדריכל ליאור וולף הצביע על המעורבות הגבוהה של הציבור כיום בתכנון ובעיצוב של השטחים הפתוחים – מעורבות המשפיעה על המוצר הסופי. "באחד הפארקים הגדולים, שתכנן משרדו בעיר כפר-סבא, נבחר עיצוב מינימליסטי למדי, כזה שאופיין ב"נוף גולמי" שכולל מסלול פעילות הליכה בשטח אקסטנסיבי ונטיעות עצים ופינות ישיבה, ללא אטרקציות יוצאות דופן," סיפר, "אולם למעט מיתקן נדנדות, להפתעתי התושבים התלוננו על היעדר מיתקנים וטענו כי לא נותרה להם ברירה אלא לנסוע לפארק ברמת השרון.. אבל לאחר תקופת הסתגלות התושבים היו מאוד מרוצים מהתוצאה התכנונית, ללא כל שינויי תכנון".

בעקבות דברים אלו העלתה חתוקה את השאלה: האם אדריכלי הנוף צריכים לתת לקהל את מה שהם רוצים או שכמקצוענים עליהם לחנך את הקהל? לברוידא ברורה התשובה לאור ניסיונה בתכנון פארק בעיר רהט. לדבריה, היא ביקשה לערב צמחיה מקומית ולהדגיש את האפקט המדברי, אך "התושבים רצו את פארק הירקון" ולכן דעתה: " אני לא חושבת שתפקידי לחנך אותם, נהפוך הוא, גם להם מגיע דשא".

אין מספיק תיעוד ומחקר על התחום

מעבר לדיון סביב תכנון ועיצוב גינות הפנאי העיר, עסקו אדריכלי הנוף גם בסוגיה רחבה יותר על מקומו ומעמדו של מקצוע אדריכלות הנוף עצמו. ברוידא קבלה על ההיעדרות של הענף מן השיח המחקרי והעירה כי אין מספיק תיעוד ומחקר על התחום.


אדריכלי הנוף מעורבים בהליך התכנוני

ההתייחסות למעמדו של המקצוע התעוררה גם ביחס לצורך לקיים אג'נדה מובהקת. מצד אחד, היה קונצנזוס בקרב המשתתפים כי ימים אלו הם "תור הזהב" של המקצוע. זאת לאור העובדה שאדריכלי הנוף מעורבים בהליך התכנוני החל מהשלבים המוקדמים, בתוכניות ארציות, מחוזיות ומקומיות. כך גם סברה האדריכלית דפנה גרינשטיין, "אין פרוייקט בארץ שעובר בלי שיש בו אדריכל נוף מעורב", ציינה. " אדריכלות הנוף כיום היא הגורם המקשר בין כל המקצועות של התכנון: האקולוגיה, ההנדסה, האדריכלות, ובינוי ערים, הנוף קושר הכל".

גם האדריכל גדעון שריג סבור שהדרישה לפיתוח נופי באה לידי ביטוי בכלל המגזרים בישראל, " ואף במיגזד הערבי – בו נושא זה לא זכה להתייחסות בעבר".אדריכל נוף

קיימת דרישה גבוהה לאדריכלי נוף 

עם זאת, ציינו האדריכלים כי זו גם "השעה הקשה ביותר של המקצוע", מאחר שאמנם קיימת דרישה גדולה לאדריכלי נוף, אך יש מחסור חמור בסטודנטים שלומדים את המקצוע. כמו כן, על אף עירובם של אדריכלי הנוף בתכניות בקני מידה שונים. התפיסה הרווחת של השטחים הפתוחים היא של "שאריות" בתכנית, כלומר, השטחים אליהם מגיעים אחרי תכנון יתר השימושים. "המלחמה שלנו  בתכניות אב ומתאר היא שיהיה לשטחים אלה ערך ומקום של ממש", אמרה האדריכלית רות מעוז. האדריכלית רות סמוק הוסיפה: "המצב הנכסף הוא שאדריכלי הנוף יתוו מראש את מקומם של השטחים הפתוחים".

אדריכל נוף נדרש להבין בהנדסת מים, אקולוגיה, תשתיות, מבנה של עיר ועוד

בנוסף, עודף המשימות המוטל על אדריכל נוף – מתוקף כך שאדריכל הנוף נדרש להבין בהנדסת מים, אקולוגיה, תשתיות, מבנה של עיר ועוד – הופך את התוצר הנופי לשטחי פעמים רבות, בבחינת "תפסת מרובה – לא תפסת.".

פעם מילה של אדריכל נוף הייתה מילה

בהקשר זה ציין אדריכל ליאור וולף שבעבר אדריכלי הנוף זכו להכרה מקצועית ויותר חופש מקצועי כאשר נשכרו לצורך ביצוע עבודה. "פעם מילה של אדריכל נוף היתה מילה, אף אחד לא העז לערער על האג'נדה שלו" אמר וולף. "אבל היום קיימת מעורבות גוברת של הדרג הפוליטי ושל הציבור בעיצוב ותכנון אזורי הפנאי ועל כן החזון של אדריכלי הנוף לא תמיד יוצא לפועל כפי שהם רצו.

באותו נושא אמרה ליטל סמוק ש"ראשי ערים למדו שדרך פרוייקטים נופיים ניתן לקבל אימפקט עירוני והרבה ערך – וזה מביא קולות". לכן, לדבריה, יש עליה משמעותית בהכרה במקצוע, אך במקביל גם במעורבות החיצונית בו.

אג'נדות של אדריכלי נוף

לאור דברים אלה צפה השאלה: האם אדריכלי נוף משרתים אג'נדות של אחרים בבואם לתכנן שטח פתוח – או שהם מבקשים לקדם סדר יום משל עצמם?

אדריכל ליאור לוינגר אמר שלצערו לא קיים דיאלוג מקצועי מעמיק בין אדריכלי הנוף, וכי אין אג'נדה סדורה המשותפת בין כלל העוסקים במקצוע, עם זאת הוא מאמין ביכולתם של אדריכלי הנוף להתאגד ולהשפיע כפי שעשו בעבר. "כשאנחנו מתאגדים – אנחנו משפיעים. יש לנו כוח. לפני שנים אחדות התקיים דיון מקצועי מעמיק על עצים – ואכן היה שינוי בתחום. אבל זה לא התפתח ולא השכלנו למסד פורום מקצועי. לכן השאלה היא איפה אנחנו בקבוצה?".

לסיכום: על אדריכלי הנוף לנסח אג'נדה ברורה

כל משתתפי הפאנל הסכימו שנדרש בסיס תיאורטי ואקדמי הרבה יותר רחב למקצוע, שייתכן והאקדמיה יכולה למלא את החלל בגיבוש סדר היום המקצועי. אולם פרופ' חתוקה סברה ש"באקדמיה יש מעט מאוד כתיבה על התחום ואם אדריכלי הנוף לא ירימו בעצמם את הכפפה וינסחו לעצמם אג'נדה ברורה – אף אחד לא יעשה זאת במקומם".


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.