אדריכלים בתל אביב כמורשת תרבות עולמית


1 דקות קריאה


גלגולים רבים עבר רחוב הירקון, אחד הארוכים ברחובות תל-אביב, הנמשך היום מגן צ'ארלס קלור בדרום ועד למגרשי התערוכה הישנים בצפון, מאז ימי תל-אביב הקטנה ועד היום. תקופת הזוהר שלו הייתה בשנות המאה שעברה, בתקופות העלייה השלישית והרביעית, כאשר גם יהודים אמידים ואדריכלים מפורסמים ממרכז אירופה עלו לארץ ובנו את תל-אביב. אז היה הרחוב חזיתה הייצוגית של "העיר הלבנה" אל מול פני הים. "בתי הרחוב הפונים אל הים היו פניה של תל-אביב", אומר אדריכל השימור פרופ' אמנון בר אור. "תל-אביב הייתה אז סממן מובהק של המהפכה הציונית. היא הייתה העיר העברית-ציונית הראשונה ופניה היו כלפי הים - מערבה.





אדריכלים בתל אביב כמורשת תרבות עולמית

תל-אביב של אז לא מתכתבת עם המזרח. היא מתכתבת עם הים. המבט מערבה היה מבט תרבותי שאיפיין את המהפכה הציונית. והבתים ברחוב הירקון, מאלנבי צפונה, שהיוו את השורה הראשונה של בתי העיר לבאים מצד מערב, נושאים מעבר לערכי הנדל"ן והאדריכלות ערכים תרבותיים-רוחניים. לכן יש לרובם חשיבות תרבותית שאין שני לה. זה חלק מהדי.אנ.איי. של העיר הלבנה. בזכותם, בין השאר, העניקה אונסק"ו לתל-אביב את התואר של ‘אתר מורשת תרבות עולמית'. אחד המבנים הייצוגיים האלה הוא הבית ברחוב הירקון שנקרא בשעתו "בית רייספלד".





תרומה למגורי סטודנטיםמשפחת רייספלד

 מי שבנו את הבניין היו קרל ואלה רייספלד, שעל שמם נקרא גם הבניין - "בניין רייספלד". קרל רייספלד היה חרשתן עשיר בפולין, שעלה לארץ בשנות ה-30. את רוב כספו שהביא עימו לארץ השקיע בקניית 20הפרדסים ברחובות, בראשון לציון ובאזור הכפרים הערבים כפר עאנה וחיריה, ממזרח לתל-אביב, שרק בשנות ה-40 הוקם לידם כפר אונו שהפך לימים לקריית אונו. רעייתו, אלה, ילידת רוסיה, הייתה בת העלייה הראשונה, ממייסדי ראשון לציון, ממקימי בנק אוצר התיישבות היהודים ולאחר מכן מנהלו הראשון של בנק אנגלו-פלשתינה, שלימים הפך לבנק לאומי. שמם של בני הזוג מונצח עד היום בקריית אונו, שבמרכזה ניצב כיום "פארק רייספלד", שלידו נבנו מגדלי "שכונת רייספלד" היוקרתית.  שניהם הוקמו על שטח "פרדס רייספלד" שהשתרע ע"פ 400 דונם. ספק אם מישהו מתושבי קריית אונו כיום יודע מיהו אותו רייספלד, ששמו נישא בפי כל בעיר. קרל רייספלד נפטר ב-1972. ואילו רעייתו אלה האריכה ימים  כשנפטרה בגיל  99 , בשנת 1999.בחייהם הם נודעו כנדבנים,  שהקימו קרן תרומות עתירת ממון, שהעניקה מענקים ותרומות, בעיקר למוסדות חינוך, וכן מתן בסתר לנצרכים. בין השאר, הם הקימו קרן מלגות לתלמידי מצטיינים של גמנסיה "הרצליה" בתל-אביב.




 תולדות תכנון הבניין בתל אביב – השפעת הבאוהאוס

תכנן אותו האדריכל פנחס ביז'ונסקי ב- 1935,מאדריכלי "הסגנון הבינלאומי" (הבאוהאוס) שאיפיין את הסגנון האדריכלי של  הבניה בתל-אביב, "העיר הלבנה", ביז'ונסקי, שהמבנה המפורסם ביותר שתכנן בתל-אביב הוא ביתו של הצייר ראובן רובין ברחוב ביאליק, עיצב גם את ביתו  (בין הרחובות בלפור ומזא"ה, ליד בית ברחוב עין ורד פינת שטראוס), שהשתמר עד היום כבניין באוהאוס קלאסי. רייספלד יכול היה להרשות לעצמו לקנות ברחוב הירקון היוקרתי שני מגרשים צמודים, הצופים אל פני הים מעל טיילת הרברט סמואל, בדיוק מול המגרשים שעליהם ניצב כיום מלון "דן". בי'זונסקי תכנן שם מבנה סימטרי בן ארבע קומות - קומה מסחרית תחתונה ומעליה . זה היה מבנה בן  שלוש קומות מגורים - בצורת האותH  אגפים המחוברים ביניהם באמצע, כשבין שני האגפים מפרידה גינה פנימית. המרפסות עם מעקות הברזל בחזיתו של המבנה, הפונות לרחוב הירקון, עוצבו בצורה מעוגלת, שייחדה את המבנה והבדילה אותו מהמבנים האחרים ברחוב. המבנה נבנה, בשיטות הבנייה של אותם ימים, מלבנים מחופות בטיח. "בסך הכל", אומר אדריכל בר אור, "זה היה בניין מגורים בורגני, לא ציבורי, אחד משורת הבניינים שנבנו ברחוב הירקון ללא פרוגרמה מיוחדת".



תולדות ההתגוררות בבניין 

בני הזוג רייספלד התגוררו כמה עשרות שנים בבניין, ואת שאר הדירות בבניין השכירו. בין דיירי הבית נמנו במשך שנים שגריר צרפת החופשית בארץ-ישראל, כמה מעשירי תל-אביב, ביניהם כמה יהלומנים ידועים וכן משפחתו של שגריר ישראל בארה"ב לשעבר, זלמן שובל. באחת הדירות גרה משפחת צ'ופ, שהייתה מקורבת לראשי הפלמ"ח ואיפשרה ליגאל אלון להסתתר בדירה כשהבריטים חיפשו אחריו. לאחר פטירתו של קרל רייספלד תרמה אשתו, בהוראתו, את המבנה לאוניברסיטה העברית בירושלים, כשייעוד התרומה היה "למגורי סטודנטים". כמובן שהאוניברסיטה הירושלמית לא יכלה לשכן במבנה התל-אביבי סטודנטים. היא מכרה אותו ליזמים פרטיים ובכספי התמורה שקיבלה הקימה בית הארחה לסטודנטים בפקולטה לחקלאות ברחובות, הנקרא עד היום בשם "בית רייספלד".  "במרוצת השנים עבר הבניין מיזם ליזם, אבל תמיד כגוש אחד, למרות שמדובר בשני מגרשים. זה איפשר את שימור המבנה כגוש אחד", אומר אמנון בר אור. לאחר שהתרוקן הבית מדייריו לקראת ' של המאה שעברה, כולל  סוף שנות הסלון שמלות הכלות ומשרד השכרת הרכב בקומתו המסחרית, ומשרדי קק"ל באחד ממרתפיו, הוא נותר בשממונו מספר שנים ' -  לאחר שרחוב הירקון התדרדר  והחל להתפורר. בשנות ההמשך כמה עשורים לרחוב מועדוני הלילה והזנות של תל-אביב - הפכו חדרי המבנה לחדרי "העבודה" של היצאניות. כשאלה סולקו לאיזור הדיונות שמעבר לירקון, התנחלו בבניין המתקלף והמתבקע נרקומנים וחסרי בית. לאט לאט, כששיני הזמן ורוחות הים המליחות ננעצו במבנה הוא הפך לחורבה עלובה, שלא הזכירה את ימי הזוהר שלו.




מבנה בן שלוש תקופות

לאחר שרחוב הירקון עבר "מתיחת פנים" לקראת שנות האלפיים הוחזר להיות רחוב אטקרטיבי כמרכז תיירותי עם שורת בתי מלון של זלמן דוד לבונטין, מחלוציו בניינים משופצים, שהדירות בהם מבוקשות על.ידי אוליגארכים רוסיים ויהודים עשירים מצרפת, שהיו מוכנים לשלם עבורן עשרות מיליוני דולרים, ביקשו הבעלים החדשים של הבניין להרוס את המבנה ולבנות במקומו בית מגורים מפואר חדש. הם טענו כי מדובר במבנה הרוס המהווה סכנה לסביבה. ועדת הערר המחוזית נענתה לבקשה ונתנה היתר להרוס את הבניין. אולם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל התנגדה להיתר זה. מהנדס המועצה טען, כי מדובר בעצם במבנה מוזנח בלבד, שמצבו הקונסטרוקטיבי עדיין טוב וניתן לשפצו. לאחר מאבקים משפטיים ממושכים ביטלה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר דרורה פלפל, את ההחלטה למתן צו הריסה לבניין והמבנה הוכרז כאתר לשימור.




 אתר לשימור

המבנה עמד בשיממונו עוד כמה שנים, עד שמחירי הדירות ברחוב הירקון הרקיעו שחקים בגלל הביקוש הגבוה וההיצע הנמוך. בשלב זה רכשה "קרן פייר", קרן השקעות ישראלית. אמריקאית שבבעלות איש העסקים ויזם הנדל"ן שלמה גרופמן,  50% מהזכויות וזלמן שובל, הבעלים של "בנק ירושלים", בפרויקט מחברת האחים שגראווי - חברת האחים שגראווי  על-ידי איברהים 1930היא חברה ותיקה, שהוקמה עוד בחורי, סב המשפחה, שעסק בתיקון ושיפוץ של כנסיות ומנזרים בארץ ישראל. מאז ועד היום מוכרת הקבוצה בזכות ניסיונה הרב בשימור מבנים עתיקים. היא מובילה פלח שוק זה עם כמחצית מעבודות השימור של אתרי המורשת בתל-אביב. היזמים פנו אל אדריכל השימור, אמנון בר אור, בבקשה לתכנן את שימור חזית הבניין ושיחזור חלק ממנו, תוך מתן אפשרות שאגפו האחורי, שאינו פונה אל רחוק הירקון, ייבנה כמבנה חדש. משימת תכנון המבנה החדש הוטלה על האדריכל גידי בר אוריין, שמשרדו הוא אחד המשרדים המובילים בתחום ההתחדשות העירונית בתל-אביב, והתמחה בשילוב בנייה חדשה ברקמה קיימת המיועדת לשימור.




בעיה חדשה - השימור גובר על הפקעת הדרך

"אלא שאז התעוררה בעיה חדשה", מספר אדריכל בר אור. "הסתבר שעיריית תל-אביב הרחיבה בתב"ע חדשה את הרחוב . כתוצאה מכך כל חזית הבניין עם המרפסות העגולות הופקעה למעשה  על-ידי העירייה לטובת הרחוב. המגרש הוקטן ואי אפשר היה לא להרוס את המבנה ולא לשמר אותו, כיוון שהיזמים קיבלו פחות זכויות בנייה. היזמים פנו לבית המשפט העליון לבקשת צו מניעה נגד העירייה. ביהמ"ש העליון קבע, כי בגלל המצב הסטטוטורי כל הבניין יפורק וייהרס, מלבד חזיתו הנמצאת על השטח שהופקע על-ידי העירייה. תבוטל ההפקעה של חלקו הקדמי של המבנה והוא ישומר כפי שהיה. בכך קבע ביה"מ העליון תקדים חשוב. בכל מקום שיש עניין לשמר מבנה עתיק או היסטורי וקיימת הפקעה של הרשות המקומית לתוספת דרך, השימור גובר על הפקעת הדרך. "בפסק-דינו קבע בית המשפט לא רק שחזית הבית ברחוב  תשומר, אלא שחלקו האמצעי של המבנה ישוחזר 96הירקון ואת חלקו האחורי ניתן יהיה לבנות מחדש. וכך הגעתי לתכנון מבנה שחלקו הקדמי הוא אוטנטי, חלקו האמצעי משוחזר. כלומר, בנוי מחדש כפי שהיה פעם - ואילו בחלקו האחורי תהיה בנייה חדשה".

לומדים איך נראה הבנין בעבר בתל אביב

"לפני שניגשתי לתכנון היה עליי ללמוד להכיר את המבנה", מוסיף ומספר אמנון בר אור. "רציתי לדעת איך בדיוק נראתה החצר, איך נראה הריצוף המקורי בחצר, איך נראו המרפסות, איך נראה הגינון. התחלתי לחפש תמונות ישנות בארכיונים, שבהן נראה גם הבניין. עשיתי הרבה עבודת ארכיאולוגיה. אבל זה לא הספיק. רציתי לדעת יותר. התאמצתי לפגוש משפחות שגרו בבניין כדי לקבל מהן פרטים מדויקים יותר עליו. מצאתי את שמות המשפחות לאחר חיטוט בתיקי העירייה ואיתורן בספר הטלפונים. רבות מהן כבר נעלמו. מאלה שמצאתי לקחתי תמונות שצולמו על רקע הבית. כך שוחזרה אצלי גם אווירת המבנה. "כשהתחלתי לתכנן את שימור חלקיו הקדמיים של הבניין התעוררה בעיה. בבית המקורי לא הייתה חנייה. כשהבית נבנה כמעט לא היו מכוניות פרטיות בתל אביב. עכשיו היה צריך לתכנן חניון עבור דיירי הבית החדש בשלוש קומות מרתף. אבל איך נכנסים אליהן. על מנת שהמכוניות תוכלנה להיכנס לחניון התת קרקעי היה צורך ל'חתוך' את אחד האגפים, כדי להרחיב את המרווח בין הבניין לבית השכן. "וכך, בעוד שבמבנה המקורי היו שני האגפים סימטריים, כאן נאלצנו לבצע שינוי בסימטריה, להרחיב את הכניסה לחצר הדרומית, כדי לאפשר כניסה לחניון. במבנה המקורי היו ארבעה חדרי מדרגות מדהימים ביופיים. אבל אי אפשר היה להשתמש בהם במבנה לשימור. במבנה יוקרתי מודרני חייבות להיות מעליות וכניסה עם שוער. הפתרון היה להכניס את גרמי המדרגות המקוריים לתוך הדירות. וכך תוכנן המבנה החדש, כשחלקו הקדמי משומר בצורתו המקורית, חלקו האמצעי משוחזר וחלקו האחורי הוא בניין חדש לחלוטין, עם לובי מפואר, עמדת קבלה וטרקלין עסקים.



חדש וישן

המבנה החדש תוכנן על ידי אדריכל בר אוריין במתכוון באדריכלות חדשה, כדי שניתן יהיה להבדיל בין החדש לישן. לכן הוא גם כהה יותר, כמעט שחור, לעומת המבנה הישן הלבן. "כדי לבצע את תוכנית השימור והשחזור היה צריך להרוס לחלוטין כמעט את כל חלקיו הפנימיים של המבנה ולבנותם מחדש, מלאכה שתוכננה על ידי אינג' מוטי כהן, ממשרד שמעיה בן אברהם ז"ל. כך קרה שהקיר הצפוני של המבנה נשאר, לאחר ההריסה, תלוי באוויר. הקיר קיבל שכבות הגנה של קורות עץ, כדי שתמיכות המתכת לא יפגעו בו. לפני שבוצעה מלאכת ההריסה סימנתי מראש בצבע אדום את הסדקים שהתהוו במבנה לשימור, כדי שניתן יהיה להבדיל ביניהם לבין הסדקים שיתהוו בעת ההריסה. "בעבודת שימור חייבים להשתמש בחומרים המקוריים שבהם נבנה הבניין המיועד לשימור. בשנות הבטיח צמנט, השתמשו בארץ בסיד כתערובת טיט שתדביק את הלבנים בבנייה. בכל אתר בנייה היו חופרים בור סיד עמוק. בחלקו העליון של הסיד היו משתמשים לסיוד, בחלקו האמצעי לטיח ובחלקו התחתון לטיט. אלא שמקצוע הטיוח החיצוני כמעט חלף ועבר בינתיים מהעולם. צריך לטייח קירות לצורך השימור, אבל אין עוד טייחים מקצועיים בארץ. נאלצנו להביא ' טייחים מצרפת כדי לבצע את עבודות הטיח. היום יש כבר בתי חרושת שמייצרים טיח על בסיס סיד וכאן השתמשנו בתוצרתם. "זהו כלל ברזל בשימור - לעולם אל תשתמש בחומרי בנייה חזקים יותר מהחומרים המקוריים מהם נבנה הבניין. כשהבניין המקורי בנוי מלבנים המחוברות בטיט עשוי מסיד, יש תנועה של מים בתוך הקיר. הקיר סופג מים ואחר-כך המים מתאדים. מאחר שהטיט רך יותר מהאבן או הלבנה שהוא מחבר אותן, הלחות מתאדה רק מתוך הפוגות - הטיט שבין הלבנים. כאשר הטיט עשוי מבטון והקיר סופג מים, המים יתאדו מהאבן והלבנה, שהן חומר רך יותר מבטון הצמנט, ולא דרך הפוגות. כתוצאה מכך לאורך זמן הבלייה של המבנה תהיה באבן. "וכך, במלאכת השימור חוזרים לשיטות הבנייה הישנות שהוכיחו את עצמן ולא מכניסים למבנה חומרים חדשים. לכן היינו צריכים לטייח את החלק שנועד לשימור בטיח סיד. שיקמנו בדייקנות את המסגרות לחלונות ולדלתות ובנינו פרופילי מתכת חדשים, שכן המתכת של הבניין המקורי נאכלה לחלוטין. את הפרזול החדש למעקות המרפסות עשינו בגובה המקורי 80 ס"מ בלבד.




יש ארמון ברחוב הירקון

מי שלא רוותה נחת ממלאכת השימור והשיחזור המדויקת של "בית רייספלד", הייתה דווקא המועצה לשימור אתרי מורשת במחוז תל-אביב. המועצה אינה אומנם גוף סטטוטורי שיש לו סמכויות כלשהן. היא רק גוף מייעץ וממליץ. אבל כאן, לאחר שהושלמה מלאכת השימור, השיחזור והבנייה החדשה, כתבה תמר טוכלר, רכזת המועצה במחוז תל-אביב. "מדובר  בפרויקט בעייתי. הבניין שהיה מיועד למגורי סטודנטים התגלגל לידי יזמים שהתעללו בדיירים המוגנים וחיבלו בבניין. העירייה הייתה מעורבת גם כן בהתנהלותה העקומה, הגשנו תלונות במשטרה והנושא טופל בבית המשפט העליון. חבל שהפוליטיקאים ברקע והעירייה איפשרה פשרה לפיה חלק מהבניין ישומר, חלק ישוחזר וחלק ייבנה מחדש. זה פרויקט יפה - כן. מעניין הנדסית - כן. דוגמה לשימור ראוי - ממש לא". "לדעתי, "אומר אומר אדריכל בר אור, "אין דבר טוב יותר מפשרה. השינויים הרבים שבוצעו בבניין נדרשו בשל מצבו החמור ולאור שיקולים תכנוניים כמו יצירת פתחי מעבר תקניים לחניון, אשר חייבו עבודות תימוך והרחבה גדולים". היום נראה המבנה המשולב - הישן-חדש - כארמון.  דירות פאר והוא  נחשב לאחד הפרויקטים היוקרתיים ביותר שנבנו בתל-אביב בשנים האחרונות. הוא מחזיר את רחוב הירקון לתקופת הזוהר שלו, כשבתיו היוו את חזיתה הייצוגית של העיר. עובדה, האדריכל רון ארד, שתכנן מבנה מגורים ברחוב הירקון  עבור היזם סמי מרציאנו, שאב ככל הנראה את השראתו מ"בית רייספלד".

הוא תכנן את המבנה הפוטוריסטי בסגנון הבאוהאוס עם מרפסות מעוגלות. גם מחירי הדירות במבנה החדש,  דירות, הם בהתאם - דירת 45 שבו גג במבנה האחורי מוצעת למכירה במחיר של מיליון 125 אלף ש"ח. בשעתה שרה הזמרת קורין אלאל בלהיט הגדול שלה "אנטרקטיקה" - "אין ארמון באמצע רחוב הירקון…" - היום כבר יש.




פרופסור אדריכל בתל אביב אמנון בר אור .

נולד בתל אביב בשנת 1951. בוגר הפקולטה לאדריכלות באוניברסיטת פירנצה 1978. בעל תואר ראשון לארכיאולוגיה אוניברסיטת חיפה 1984, ולימודי תואר שני בארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים 1989. מאז שנת 1996 מרצה בכיר בביה"ס לאדריכלות של אוניברסיטת תל אביב. בשנת 2003 הקים שם את התכנית ללימודי תעודה בשימור המורשת הבנויה ועמד בראשה עד 2008. בשנת 2009 התמנה לפרופסור לאדריכלות של אוניברסיטת תל אביב. בין עבודותיו הבולטות: תכנון וניהול פרויקט שיקום העיר העתיקה בצפת עבור משרד הבינוי והשיכון, וכן תכנון השימור והשחזור בחפירות העיר הרומית-ביזנטית בבית שאן; בת"א עוסק משרדו של בר אור בתכנון שימורם ושחזורם של רבים מבתיה היסטוריים של העיר, ובכלל זה מבנים ביפו ובתל-אביב הקטנה, וכן בהכנת תוכניות מתאר ותוכניות בניין עיר למתחמים היסטוריים בעיר.


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.